סולם הוא ה"בית" של היצירה. זה האוסף של הצלילים שמהם היצירה בנויה, הסדר שבו הם מאורגנים, והיחסים שביניהם. כל מוסיקה טונאלית — מבארוק עד פופ עכשווי — קמה על סולם מסוים, ומבחירת הסולם נגזרים הצבע, מצב הרוח, והאופי המוסיקלי.
הבנת סולמות היא הצעד הבא אחרי מרווחים. אם מרווחים הם האותיות, סולם הוא המילון — מבחר הצלילים הזמינים לכם בכל רגע נתון.
במובן הטכני: סולם הוא רצף סדור של צלילים בתוך אוקטבה. הסולם הסטנדרטי המערבי בנוי משבעה צלילים, ובהמשך חוזר על עצמו באוקטבה הבאה. אחרי הצליל השביעי — מגיע צליל ראשון, אבל גבוה באוקטבה.
כל סולם מוגדר על-ידי נוסחת המרווחים שבין הצלילים. שני סולמות עם אותה נוסחה אבל מהצליל הפותח שונה — הם בעצם אותו סולם, רק "מועברים".
הסולם המז'ורי הוא הסולם השכיח ביותר במוסיקה המערבית. הוא נשמע "בהיר", "שמח", "פתוח". הנוסחה שלו:
בדו מז'ור (הסולם הלבן בפסנתר): דו — רה — מי — פה — סול — לה — סי — דו.
תבחנו את המרווחים: מ-דו לרה זה טון, מ-רה למי טון, מ-מי לפה חצי טון, מ-פה לסול טון, מ-סול ללה טון, מ-לה לסי טון, ומ-סי לדו חצי טון. בדיוק הנוסחה.
אם תיקחו את הנוסחה הזאת ותתחילו אותה מצליל אחר — תקבלו סולם מז'ור אחר. למשל, אם תתחילו מ-סול: סול — לה — סי — דו — רה — מי — פה♯ — סול. שימו לב לפה♯ — בלעדיו הנוסחה לא היתה עובדת.
הסולם המינורי הוא ה"אח" של המז'ורי. נשמע "אפל", "עצוב", "מסתורי". יש לו שלוש צורות:
בלה מינור: לה — סי — דו — רה — מי — פה — סול — לה. הוא בדיוק כמו הסולם הלבן בפסנתר — רק שמתחילים מ-לה במקום מ-דו.
זהה למינור הטבעי, חוץ ממקום אחד: הצליל השביעי מועלה בחצי-טון.
בלה מינור הרמוני: לה — סי — דו — רה — מי — פה — סול♯ — לה.
למה השינוי? כי הצליל השביעי המוגבר יוצר מרווח של חצי-טון לטוניקה (סול♯ → לה) — וזה מה שיוצר את התחושה החזקה של "פתרון" בקדנצה. גם, התווסף "צבע" מזרחי-מרוחק (בגלל הקפיצה הגדולה בין פה לסול♯).
כאן זה הופך מסובך: הסולם הזה שונה בעלייה ובירידה:
למה? כי המרווח של "סקונדה מוגדלת" שיוצא במינור הרמוני (בין פה לסול♯) נחשב במוסיקה הקלאסית למרווח קשה לשירה. השינוי במינור המלודי מתקן זאת בקטעי שירה — אבל רק כשעולים, לקראת הטוניקה.
כל סולם מז'ורי "מוחבא" בתוכו סולם מינורי טבעי — וההיפך. הם משתמשים בדיוק באותם צלילים, רק עם טוניקה שונה.
המינור הטבעי המקביל לסולם מז'ורי מסוים מתחיל בצליל ה-שישי שלו.
דוגמאות:
לפני המאה ה-17, המוסיקה המערבית לא הכירה רק מז'ור ומינור. היו לה שבעה מודים, שאפשר לחשוב עליהם כעל "סולמות מ-7 ההתחלות השונות של הסולם הלבן".
| מוד | מתחיל מ | תכונה ייחודית |
|---|---|---|
| Ionian (אֶיוֹניאן) | דו | זה בדיוק המז'ור הרגיל |
| Dorian (דוֹריאן) | רה | מינור עם סקסטה מועלית — קצת "ארצי" |
| Phrygian (פְריגיאן) | מי | מינור עם סקונדה מינורית — אופי ספרדי/מזרחי |
| Lydian (ליאדי) | פה | מז'ור עם קווארטה מוגדלת — חולמני |
| Mixolydian (מיקסוליאדי) | סול | מז'ור עם ספטימה מינורית — בלוז, רוק קלאסי |
| Aeolian (אֶאוֹליאן) | לה | זה בדיוק המינור הטבעי |
| Locrian (לוקריאן) | סי | מוקטן, נדיר — אופי מאיים |
המודים מספקים סוגים שונים של "צבע מוסיקלי". מלחין עכשווי שרוצה לצאת מהמ"מז'ור-מינור" המוכר — משתמש במודים כדי ליצור תחושה אחרת.
סולם של 5 צלילים בלבד. שתי גרסאות עיקריות:
למה זה חשוב? כי הפנטטוני הוא הסולם הכי "שמיש". כל הצלילים שלו נשמעים טוב כמעט עם כל אקורד. זה הסולם של בלוז, רוק, פולק, ומוסיקה עממית בכל העולם.
הסולם הכרומטי כולל את כל 12 הצלילים שבאוקטבה — כל חצי-טון. זה לא "סולם" במובן המסורתי (כי אין לו טוניקה ברורה), אבל הוא כן רצף שמופיע במוסיקה — בעיקר באלמנטים של "מעבר" או "צבע".
מערכת המקאמים, מאחורי החזנות הספרדית והמוסיקה הערבית, מבוססת על מערכת סולמות שונה מהמערבית. היא משתמשת ב"רובע-טון" — מרווח קטן מחצי-טון — והיא בנויה מ"ג'ינסים" (אגדים של ארבעה צלילים), שאפשר לחבר בדרכים שונות.
הסבר מורחב — במאמר מקאם והניגון היהודי.
כשרואים תיווי, יש בתחילתו החתימת סולם — הסולמים והבעמולים הקבועים. הם מספרים לכם באיזה סולם היצירה.
| סולמים/בעמולים | מז'ור | מינור מקביל |
|---|---|---|
| ללא | דו | לה |
| 1♯ (פה) | סול | מי |
| 2♯ (פה, דו) | רה | סי |
| 3♯ (פה, דו, סול) | לה | פה♯ |
| 4♯ | מי | דו♯ |
| 1♭ (סי) | פה | רה |
| 2♭ (סי, מי) | סי♭ | סול |
| 3♭ (סי, מי, לה) | מי♭ | דו |
| 4♭ | לה♭ | פה |
זיהוי מהיר: סולמים מתווספים לפי סדר הקווינטות העולות (פה, דו, סול, רה, לה, מי, סי), ובעמולים לפי סדר הקווינטות היורדות (סי, מי, לה, רה, סול, דו, פה). זה הקשר הישיר למעגל הקווינטות.
סולמות הם המבנה היסודי של המוסיקה הטונאלית. ההכרה של:
היא ההכרה שמאפשרת לכם לקרוא יצירה ולהבין מאיפה היא באה. ההכרה הזאת היא הצעד הבא אחרי מרווחים.
"כל הרמוניה יושבת על סולם. כל מנגינה יושבת על סולם. אם אתה לא יודע באיזה סולם אתה — אתה לא מבין מה אתה שומע ולא יודע מה לעשות עם זה."
הצעד הבא בסדרה: מעגל הקווינטות — המפה שמראה איך הסולמות מתחברים ביניהם.
תכנית התיאוריה של שירת הלויים מקיפה את כל מערכת הסולמות, המודים, וההרמוניה — בהוראה צעד-צעד, עם תרגול מעשי, ויחס אישי לכל תלמיד.
למסלול הגברים למסלול הנשים© שירת הלויים
web & design: pini hillel